תהילים קי״ז

מהדורה: מקרא על פי המסורה

הצג גמטריה לשמות קודש

1 אבן עזרא פתח ↗

הללו את ה' כל גוים - על כן אמר עוד: הללו לפי דעתי, כי טעם כל גוים שהיו תחת יד דוד כמו אם יש גוי וממלכה. ורבי משה אמר: כי הוא כלל לכל גוי.

1 רד"ק פתח ↗

הללו. זה המזמור משנים פסוקים לבד והוא לימות המשיח ורמז בו בעשותו אותו שנים פסוקים לבד כי כל העמים יהיו לשני עברים, ישראל יהיו בתורתם, וכל האומות בשבע מצות לעדר אחד וכולם יהללויה כי כולם יודו בו אז, ולפי שאמר בתכלית המזמור הללויה שאמר כנגד ישראל, ראה ברוח הקדש כי כל האומות יהללו יה עדין אמר כנגד כולם הללו את ה' כל גוים:

1 אלשיך פתח ↗

הללו את ה' כל גוים כו' הנה ידוע מרז"ל כי אלו ידעו הגוים כמה הפסידו בחרבן בהמ"ק לא החריבוהו והוא כי מבירוצי שפע הבא לישראל היה להם יותר ממה שהיה להם אחר החרבן ובזה יתכן לבא אל הענין והוא כי כל ענין המזמור הקודם על זמן בנין בית ראשון ידבר ועודנו מדבר על זמן המקדש ואומר הללו את ה' כל גוים כו'

2 רש"י פתח ↗

כִּי גָבַר עָלֵינוּ חַסְדּוֹ. כְּלוֹמַר: וְאַף כִּי אֲנַחְנוּ, אֲשֶׁר גָּבַר עָלֵינוּ חַסְדּוֹ:

2 רד"ק פתח ↗

כי גבר עלינו חסדו. עד שהוציאנו מן הגלות שלא הייתם מאמינים שיוכל להיות, ועתה הודו ואמרו כולם ואמת ה' לעולם. כי אמת הוא דברו והבטחתו שהבטיחני להוציאנו מן הגלות: ואמר עוד הללו יה. לחזק, או אמר כנגד ישראל:

2 ביאור שטיינזלץ פתח ↗

כִּי גם אתם רואים שגָבַר, חזק וגלוי עָלֵינוּ, עמו ועבדיו חַסְדּוֹ, וכן את האֱמֶת של ה' הקיימת לְעוֹלָם. הַלְלוּיָהּ.

7 באר מים חיים פתח ↗

ויהי בעת ההיא וגו'. עיין בדברי חז"ל בראשית רבה פ"ה, ב' וברש"י שדרשו סמיכות הפרשה לכאן כי לכאורה לא היה לו להפסיק בפרשת יוסף. ומה שנראה לי בזה הוא כי הנה נודע ומבואר בשל"ה הקדוש אשר הגם שעיקר המלוכה היא ליהודה מלכות בית דוד שנאמר בו תהלים פ"ט, ל"ז זרעו לעולם יהיה וכסאו כשמש נגדי. מכל מקום התחלת תיקון המלוכה מוכרח להיות מבניה של רחל כמו שאול קודם לדוד ומשיח בן יוסף קודם למשיח בן דוד. כידוע כוונתו למארי קבלה בסוד שמות ט"ז, ה' והיה ביום הששי והכינו וגו' כי יסוד הוא המכין למלכות. ונראה שעל זה רמז הכתוב באמור הקב"ה ליחזקאל יחזקאל ל"ז, ט"ו-י"ז קח לך עץ אחד וכתוב עליו ליהודה ולבני ישראל חבריו וגו' ליוסף עץ אפרים וכל בית ישראל חבריו וקרב אותם אחד אל אחד וגו' והיו לאחדים בידך. כי עץ רומז למלכות על דרך שאמר דניאל דניאל ד', י"ז-י"ט אילנא די חזית וגו' אנת הוא מלכא וגו'. ועל כן שני המלכים קרב אחד אל אחד והיו לאחדים בידך כי שניהם אחד הם שזה מוכרח להכין להשני, ולבסוף עץ אחד הם שדוד עבדי נשיא להם לעולם. ועל כן בתחילת צמיחת מלוכת יוסף בעת בואו למצרים שהוא תחילת מלכותו שנאמר עליו מבית הסורים יצא למלוך. גילגל הקב"ה גם כן התחלת צמיחת קרן מלכות בית דוד והוא שירד יהודה מאת אחיו וגו' עד שנולד בן פרצי שמשם המלך פורץ גדר לעשות לו דרך בית המלכות. ולזה אמר הכתוב ויהי בעת ההוא בעת שיוסף יצא למלוך התחיל להשתלשל מלכות דוד ושלמה. ועל כן כתיב וירד יהודה כי כשם שצמיחת מלוכת יוסף התחיל להיות מהשפלה רבה בבחינת תהלים קי"ז, ז'-ח' מקימי מעפר דל מאשפות ירים אביון להושיבי עם נדיבים כן מלכות בית דוד וירד יהודה תחילה שהורידוהו אחיו מגדולתו ומלכותו כמאמר חז"ל תנחומא ויגש ט', ומשם יצא למלוך. ולזה אמר וירד יהודה מאת אחיו כלומר שירידתו לא היה רק מאת אחיו לבד שהורידוהו מהיות מושל עליהם. או יאמר מאת אחיו כלומר שוה ליוסף שכשם שהשפלת יוסף היה מאת אחיו שמכרוהו כן ירידת יהודה מאת אחיו היה והכל משום קרב אחד אל אחד והיו לאחדים בידך וכזה כן זה כדבר האמור.

12 רקנאטי על התורה פתח ↗

זכור לעבדיך לאברהם וגו'. כבר רמזתי לך כי מלת זכירה הנאמרת בשם יתעלה הוא מלשון יי' זכרנו תהלים קיז יב כי אין שכחה לפני הש"י רק הוא לשון רחמים. ובעבור כי בעת הכעס הכפירים שואגים לטרף ולבקש מאל אכלם תהלים קד כא בהעדר השפע מהם על כן אמר זכור לאברהם וגו' כלומר זכור ותשפיע לג' אבות העליונים להשקותם מן הבריכה העליונה ובהתברכם על כל פנים הברכה מצוייה למטה. וטעם אל תפן אל קשי העם הזה יש בו סוד כי כל המעשה שאדם עושה למטה דוגמתו ממש נעשה ??מעלה חקוקין לפני השם יתעלה הן לטוב הן להפך וזהו הסתר פניך מחטאי תהלים נא יא. עתה סבבום מעלליהם נגד פני היו יהושע ז ב':

13 תקוני הזהר פתח ↗

נֶאְדָּרִי בַּכֹּחַ שמות טו ו, תְּרֵין יְדַיִן אִינוּן ה"ה, חַד שְׂמָאלָא וְחַד יְמִינָא, וּבְגִין דָּא צָרִיךְ לְאִתְיַיהֲבָא בְּחָמֵשׁ אֶצְבְּעָאן, מִשּׁוּם כּוֹס יְשׁוּעוֹת אֶשָּׂא תהלים קיז יג, וְנוֹתֵן עִינָיו בּוֹ, עֲלַיְיהוּ אִתְּמַר שם קמה טו עִינֵי כֹל אֵלֶיךָ יְשַׂבֵּרוּ, וְאִינוּן תְּרֵי סַמְכֵי קְשׁוֹט דְּאִינוּן י' י', דְּאִינוּן בַּת עִינָא יְמִינָא וּבַת עִינָא שְׂמָאלָא, וּבֵינַיְיהוּ ו' זְעִירָא זְעִיר אַנְפִּין, דְּאִיהוּ שׁוֹקָיו עַמּוּדֵי שֵׁשׁ שיר ה טו.

15 תלמוד ירושלמי חגיגה פתח ↗

רִבִּי יוּדָה בַּר פָּזִי בְשֵׁם רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי יוּדָה. שְׁלֹשָׁה הִרְצוּ תוֹרָתָן לִפְנֵי רַבָּן. רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ לִפְנֵי רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּיי. רִבִּי עֲקִיבָה לִפְנֵי רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ. חֲנַנְיָה בֶּן חֲכִינַיי לִפְנֵי רִבִּי עֲקִיבָה. מִיכָּן וָהֵילַךְ אֵין דַּעְתָּן נְקִיָיה. אַרְבָּעָה נִכְנְסוּ לַפַּרְדֵּס. אֶחָד הֵצִיץ וָמֵת. אֶחָד הֵצִיץ וְנִפְגַּע. אֶחָד הֵצִיץ וְקִיצֵּץ בַּנְּטִיעוֹת. אֶחָד נִכְנַס בְּשָׁלוֹם וְיָצָא בְשָׁלוֹם. בֶּן עַזַּאי הֵצִיץ וְנִפְגַּע. עָלָיו הַכָּתוּב אוֹמֶר דְּבַשׁ מָצָאתָ אֱכוֹל דַּיֶיךָּ. בֶּן זוֹמָא הֵצִיץ וָמֵת. עָלָיו הַכָּתוּב אוֹמֵר יָקָר בְּעֵינֵי יי הַמָּוְתָה לַחֲסִידָיו. אַחֵר הֵצִיץ וְקִיצֵּץ בַּנְּטִיעוֹת. מַנִּי אַחֵר. אֱלִישַׁע בֵּן אַבּוּיָה. שְׁהָיָה הוֹרֵג רָבֵי תוֹרָה. אָמְרִין. כָּל תַּלְמִיד דַּהֲוָה חֲמִי לֵיהּ מְשֻׁבָּח בְּאוֹרַיְתָא הֲוָה קְטִיל לֵיהּ. וְלֹא עוֹד אֶלָּא דַּהֲוָה עֲלִיל לְבֵית וַועֲדָא וַהֲוָה חֲמִי טַלָּיָיא קוֹמֵי סַפְרָא. וַהֲוָה אֲמַר. מָה אִילֵּין יָתְבִין עָבְדִין הָכָא. אוּמְנוּתֵיהּ דָּהֵן בַּנַּאי. אוּמְנוּתֵיהּ דָּהֵן נַגָּר. אוּמְנוּתֵיהּ דָּהֵן צַיָיד. אוּמְנוּתֵיהּ דָּהֵן חַיָיט. וְכֵיוָן דַּהֲווֹן שָׁמְעִין כֵּן הֲווֹן שָׁבְקִין לֵיהּ וְאָזְלִין לוֹן. עָלָיו הַכָּתוּב אוֹמֵר אַל תִּתֵּן אֶת פִּיךָ לַחֲטִיא אֶת בְּשָׂרֶךָ וגו׳. שֶׁחִיבֵּל מַעֲשֶׂה יָדָיו שֶׁלְאוֹתוֹ הָאִישׁ. אוּף בִּשְׁעַת שּׁוּמָדָא הֲווֹן מַטְעֲנִין לוֹן מְטוּלִין. וִהֲווֹן מִתְכַּוְונִין מִיטְעוֹן תְּרֵי חַד מְטוּל. מִשֵּׁם שְׁנַיִם שֶׁעָשׂוּ מְלָאכָה אַחַת. אֲמַר. אַטְעוֹנְנוֹן יְחִידָאִין. אָזְלוֹן וְאַטְעוֹנִינוֹן יְחִידָיִין. וְהֲווֹן מִתְכַּוְונִין מִיפְרוֹק בְּכַרְמְלִית. שֶׁלֹּא לְהוֹצִיא מֵרְשׁוּת הַיָּחִיד לִרְשׁוּת הַרַבִּים. אֲמַר. אַטְעוֹנִינוֹן צְלוֹחִיִין. אָזְלוֹן וְאַטְעוֹנִינוֹן צְלוֹחִיִין. רִבּי עֲקִיבָה נִכְנַס בְּשָׁלוֹם וְיָצָא בְשָׁלוֹם. עָלָיו הַכָּתוּב אוֹמֵר מָשְׁכֵינִי אַחֲרֶיךָ נָּרוּצָה וגו׳.

17 באר מים חיים פתח ↗

והנה ידוע מה שכתב הרמב"ם ז"ל בהלכות תשובה פרק ה' הלכה ה' בקושית הידיעה והבחירה. ושורש כל התירוצים בזה אשר ודאי שניהם אמת ובודאי הקב"ה צופה ומביט עד סוף כל הדורות ויודע איזה דרך אשר יבחר בו האדם לטוב או לרע, ואף על פי כן אין הידיעה זו מכרחת האדם לאשר יבחר, והבחירה היא חופשית ביד האדם תמיד. והנה מלך עולמים היודע הכל, וידע כי כאשר יאכל האדם מעץ הדעת קודם השבת ודאי לא יוכל להתגבר בכוחו מול הרע ויפול ברשת בור חומר הרע. הזהירו, ואמר לו ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו כי ביום אכלך ממנו מות תמות, להיותו יודע בבירור אשר לא תוכל לעמוד בקשרי המלחמה בעת הזאת. לכן המשכיל ביום ההוא ידום וימתין עד אשר תקלוט בקדושה ותתרבה כוחך מול המלחמה. ובא הנחש בערמותו להדיח אשה יראת ה' להיות יודע אשר דעתה קלה ואמר לה, לא מות תמותון. הסיתה להתחכם על הקב"ה לומר הן על משמרתי אעמודה ואני אנצח המלחמה. ולא אמות כי אחיה ואספר מעשי יה תהלים קי"ז, י"ז, והבטיח לה בחלקת פיו לומר לא מות תמותון כי בודאי תבחרו בטוב ותמאסו ברע. ואם אמנם שגזר הגוזר כי ביום אכלך ממנו תמות. השיב, כי יודע אלהים כי ביום אכלכם ממנו ונפקחו עיניכם. כלומר, הוא גזר כך להיותו יודע אשר באכילתו יפקחו עיניכם לדעת טוב ורע, ואם לא תעמדו בקשר חזק נגד הרע תפלו לבור שחת, אבל אני אומר לכם והייתם כאלהים אשר בודאי תתגברו עצמכם נגד הרע ותקשרו בטוב. כי ידיעתו אינה מכרחת האדם כאמור וכאשר תשברו ותכניעו כח הרע, בודאי כוחכם גדול למעלה למעלה בבחינת צדיקי האמת הנקראים בשם אלהים כאומרם בבא בתרא ע"ה: עתידין צדיקים שיקראו על שמו של הקב"ה. ואמרו בראשית רבה ע"ט, ח' בפסוק בראשית ל"ג, כ' ויקרא לו אל אלהי ישראל, אתה אלוה בעליונים ואני אלוה בתחתונים וכו'. כי כל השפעות התחתונים על ידי הצדיק כאשר כתבנו בפסוק בצלמנו כדמותנו והכל יומשך מיודעי טוב ורע כשתדעו מטוב ועד רע ותשברו כל כוחות הרע להורידו עד נוקבא דתהומא רבא ותקשרו עצמכם בטוב אין לכם בחינה למעלה מזו. אבל באמת הבל יפצה פיהו כי כיון שהזהיר הקב"ה לא תאכלו ממנו מה לו לדרוש טעמו ומה שלמה המלך ע"ה שהיה צדיק עומד בצדקו וחכם נפלא אין כמוהו וכשרצה להתחכם על הקב"ה לומר אני ארבה ולא אסיר לבבי כמאמר חז"ל סנהדרין כ"א:, לא יכול עמוד. והקב"ה אמר שם מפורש טעם המצוה ולא יסיר לבבו אשר עבור זה סבור ר' יהודה שם מרבה הוא לו ובלבד שלא יהיו מסירות את לבבו משום דהקרא מפרש טעמא, ומכל שכן במקום שאינו מפרש הטעם ודאי שאין דורשין טעמא לעבור במה שאסרה התורה, ומכל שכן כאן שאמר בפירוש לא תאכלו ממנו כי ביום אכלך ממנו מות תמות, ומי כהחכם יודע פשר דבר לבטל דברי צור העולמים. ואם האמת שאין הידיעה מכרחת הבחירה, אבל לא בזה שבא הפקידה מאתו בפירוש לא תאכל כי ביום אכלך ממנו וגו' וכבר הקדמנו אשר ודאי שניהם אמת הידיעה והבחירה והבן. ואך פגע באשה שדעתה קלה וחוץ לזה הנה באותו העת היתה משוללת מבחינת הרע ולא יכלה לצייר בנפשה בשום אופן לכפור ח"ו באל המיוחד והאמינה אליו אשר תוכל לעמוד בנסיון גדול כזה ושלא למרות פי ה' לאכול את האסור לה. ולזה אמר,

18 רשב"ם על ויקרא פתח ↗

שלמים - מאחר שאינו לשון עולה אינו כליל אלא לשון שלמים. שמשמע לשון נדר וצריך לשלם את נדריו שהוא לשון תשלומים, אז יהא דינו כמו שמפרש והולך. ורבותינו פירשו: לשון שלום, שהכל זוכין בו: אימוריו לגבוה, חזה ושוק לכהנים, בשרו נאכל לבעלים.

30 רש"י על ישעיהו פתח ↗

עָשִׂינוּ חֹזֶה. גְּבוּל שֶׁלֹּא יַעַבְרֶנְהוּ, וְכֵן ״מְחוֹז חֶפְצָם״ תהלים קז:ל, וְכֵן ״מֶחֱזָה אֶל מֶחֱזָה״ מלכים א ז:ה, כֻּלָּם לְשׁוֹן ׳גְּבוּל׳ הֵם וְחִיצוֹנוֹ שֶׁל דָּבָר, אשומיי״ר בלע״ז:

1 הַֽלְל֣וּ אֶת־יְ֭הֹוָה כׇּל־גּוֹיִ֑ם שַׁ֝בְּח֗וּהוּ כׇּל־הָאֻמִּֽים׃

2 כִּ֥י־גָ֘בַ֤ר עָלֵ֨ינוּ חַסְדּ֗וֹ וֶאֱמֶת־יְהֹוָ֥ה לְעוֹלָ֗ם הַֽלְלוּ־יָֽהּ׃ פ

1 מצודת דוד פתח ↗

הללו. זה יאמר על לעתיד אתם כל הגוים כולכם הללו את יה:

1 מלבי"ם פתח ↗

א-ב הללו, אמר כי ה' מלא בקשתו זאת וישראל נצולו, וגם הגוים כולם שלקחם סנחריב בשבי והביאם לפני ירושלים יהללו את ה' על כי גבר עלינו חסדו, שעי"ז ניצולו גם השבוים ההמה, כמ"ש יגיע מצרים וסחר כוש וסבאים עליך יעבורו, וכן יתר הגוים שנלחם סנחריב עמהם, הודו לה' על זה, כמ"ש ומה יענה מלאכי גוי כי ה' יסד ציון, ונגד מה שאמר כי לשמך תן כבוד אמר הללו את ה' כל גוים, ונגד מה שאמר על חסדך, אמר כי גבר עלינו חסדו, ונגד מה שאמר על אמתך אמר ואמת ה' לעולם, ר"ל הבטחתו נשאר לעולם:

1 צרור המור על התורה פתח ↗

וכל זה הקדמה לפרשת הייחוד של שמע ישראל שאמר להם מיד. והענין כי לפי שלמעלה אמר שמע ישראל ושמרת לעשות. כלומר אחר שהכל תלוי בשמיעה. שמע ישראל לדברי התורה והמצוה. ומיד תדע איך ה' אלהינו לו היכולת הגמור. מכח ה' שהוא מהוה העולם. וכן תדע שהוא אלהינו והראה יכולתו ונפלאותיו בנו לא עשה כן לכל גוי. באופן שלזה אנו חייבים להודות לו יותר מכל עם. וכמו שאמרו במדרש הללו את ה' כל גוים שבחוהו כל האומים כי גבר עלינו חסדו. וכי משום שגבר עלינו חסדו יהללוהו כל גוים. אבל פירושו הללו את השם כל גוים. וכל שכן אנחנו כי גבר עלינו חסדו. ואולי יאמר כי ראוי לשבחו כל האומות. אחר שגבר עלינו חסדו וצוה להקריב בחג שבעים פרים כנגד שבעים אומות. וכן תדע ותשכיל שהוא ה' אחד. ואין מי שימחה בידו וביכולתו. אחר שהוא אחד ואין שני. כי מלך בשר ודם הוא ירא ממלך אחר גבור ועצום שיושב אצלו. אבל ה' סבת יכלתו לפי שהוא אחד ואין שני כנגדו. וכן רמז ה' אחד שהוא אחד להנהיג לישראל בטח בדד כאומרו ה' בדד ינחנו: וכן אמר וישכון ישראל בטח בדד בלי יראה. לפי שיש לו ה' אחד שהוא כמו עין יעקב ולא אמר עיני יעקב. ואחר שהוא אחד ואין שני ואהבת את ה' מצד יכולתו. ומצד שהוא אלהיך. וכך הראה יכלתו וגבורתו:

2 מצודת דוד פתח ↗

כי גבר. על אשר גבר חסדו והוא לעולם אל אמת כי קיים לנו הבטחתו ולזה הללו את יה:

2 אלשיך פתח ↗

כאשר גבר עלינו חסדו בזמן הבית ואם תראו שאמת ה' שהוא רחמנותו הוא לעולם להם גם אחר החרבן כי זה משמעות אמת דבר הנמשך כענין מים לא נאמנו מה שנמשך לכם רחמים ע"כ את שם יה שנשבע על כס יה שלא יתחבר עם ו"ה עד ינקם מעמלק על ידי זכותנו מזה טוב לכם ליסר אותנו. והנה ארז"ל על המקראות האלו שכשהפילו את חנניה אל כבשן האש אמר הללו את ה' כל גוים כו' מישאל אמר כי גבר עלינו חסדו עזריה אמר ואמת ה' לעולם הללויה ויהיה כי הוקשה להם מה ראה דוד לומר שיהללו את ה' כל גוים. ועוד היכן היו כל הגוים לפניו שידבר לנוכח אתם הללו כו'. ועוד אומרו כי גבר כי איך על שגבר עלינו חסדו יהללוהו הם. ועוד אומרו ואמת ה' כו' יראה בלתי מתייחס ומתקשר אל הקודם. על כן אמרו שבזמן שהיו כל הגוים יחד כד"א ומתכנשין כל עממיא אמיא ולישניא:

2 רי"ף עבודה זרה פתח ↗

אמר רבא האי חמרא דאקרים עד תלתא יומי יש בו משום גילוי ויש בו משום יי"נ דף ל: מכאן ואילך אין בו משום גילוי ואין בו משום יי"נ נהרדעי אמרי אפי' מכאן ואילך אין בו משום יי"נ ויש בו משום גילוי מ"ט דמיקרי ושתי ת"ר יין תוסס אין בו משום גילוי וכמה תסיסתו שלשה ימים א"ר חייא בר אשי אמר שמואל מטפטף אין בו משום גילוי אמר רב פפא והוא דעביד טיף טיף כנגד טיף טיף א"ר חייא בר אשי אמר שמואל פי תאנה אין בו משום גילוי כמאן כי האי תנא דתניא ר' אליעזר אומר אוכל אדם תאנים וענבים בלילה ואינו חושש משום שנאמר תהלים קיז שומר פתאים ה' אמר רב ספרא משום ר' יהושע מדרומא ג' מיני ארס הן של בחור ושל

15 תלמוד ירושלמי תענית פתח ↗

אָמַר רִבִּי לָעְזָר. שְׁלֹשָׁה דְבָרִים מְבַטְּלִין אֶת הַגְּזֵירָה קָשָׁה. וְאֵילּוּ הֵן. תְּפִילָּה וּצְדָקָה וּתְשׁוּבָה. וּשְׁלָשְׁתָּן בְּפָסוּק אֶחָד. וְיִכָּנְעוּ עַמִּי אֲשֶׁר נִקְרָא שְׁמִי עֲלֵיהֶם וְיִתְפַּלְלוּ. זוֹ תְפִילָּה. וִיבַקְשׁוּ פָנַיי. זוֹ צְדָקָה. כְּמַה דֵאַתְּ אָמַר אֲנִי בְּצֶדֶק אֶחֱזֶה פָנֶיךָ. וְיָשׁוּבוּ מִדַּרְכֵיהֶם הָרָעִים. זוֹ תְשׁוּבָה. אִם עָשׂוּ כֵן מַה כָתוּב תַּמָּן. וַאֲנִי אֶשְׁמַע הַשָּׁמַיִם וְאֶסְלַח לְחַטָּאתָם וְאֶרְפָּא אֶת אַרְצָם.

תהילים קט״ז » « תהילים קי״ח